תחומי עיסוק
שתלים דנטלים
שתל דנטלי הוא מעין בורג העשוי מטיטניום אשר מוחדר לעצם הלסת ומהווה תחליף לשורש השן. לאחר קליטת השתל ואיחויו לעצם הלסת, ניתן לחבר אליו כתר, גשר או מַחְברים לשיניים תותבות, כדי לשפר את האחיזה ואת היציבות שלהם. השתלים מסייעים בשחזור שיניים חסרות, החל בשן בודדת וכלה בשיקום לסת שלמה.
התהליך מורכב ממספר שלבים הכוללים :
• תשאול לגבי ציפיות המטופל ומצבו הרפואי
• בדיקה יסודית של חלל הפה
• הדמיות מתאימות וסיטי דנטלי במטרה לבחור בשתל המתאים ביותר
• ביצוע ההשתלה, שהינה לרב פעולה פשוטה תחת הרדמה מקומית, ולעיתים מתבצעת במקביל לעקירת השן האבודה.
• המתנה של מספר חודשים עד קליטת השתל
• ביצוע השיקום על גבי השתל על ידי רופא השינים
בניית עצם והרמת סינוס
השתל הדנטלי הוא מעין בורג העשוי מטיטניום אשר מוחדר לעצם הלסת ומהווה תחליף לשורש השן. לעיתים כמות העצם הטבעית בלסת אינה מספקת לעטיפת השתל המוחדר מכל צדדיו ויש צורך בתוספת עצם. תחליף העצם מופיע לרב כאבקה אשר מתוחמת על ידי יריעת קולגן.
ההליך הניתוחי לבניית עצם באזור האחורי של הלסת העליונה קרוי הרמת סינוס. הסינוס הינו חלל המצוי בשני צידי הלסת העליונה ומוקף בקרום דק. לאחר עקירת שינים עובר לעיתים הסינוס התרחבות וסופג את העצם אשר אחזה את שורש השן שנעקרה. על מנת לאפשר החדרת שתל בעמדה זו, יש להרים את הקרום העדין העוטף את הסינוס ולהחדיר תחתיו את תחליף העצם. במרבית המקרים ניתן באותו הניתוח להחדיר את השתל הדנטלי.
בניית העצם באזורים אחרים של הלסת מתבצעת בטכניקות שונות בתלות בסוג החסר הקיים, ובמטרה לאפשר עיגון מקסימלי לשתל הדנטלי.
לאחר הניתוח לבניית העצם יש להמתין מספר חודשים במהלכם מתגבשת ומתקשה העצם שהוחדרה, וניתן להמשיך בהליך השיקומי.
עקירות כירורגיות ושיניים כלואות
עקירות כירורגיות מבוצעות לשינים עם הרס כותרתי נרחב או שינים הכלואות בעצם הלסת כדוגמת שיני בינה. עקירות אלה דורשות בחלק מן המקרים הפשלה של החניכים, פינוי של עצם סביב השן, ואף פיצול השן למספר חלקים לשם הוצאתה המלאה.
בעקירות של שיני בינה כלואות בלסת התחתונה יש להישמר מפני פגיעה בעצב הנותן תחושה ללשון ולשפה התחתונה. במקרים מסוימים, יתבקש המטופל לבצע סיטי, אשר ידגים את היחסים המדויקים בין שורשי שן הבינה לעצב הנותן את התחושה לשפה התחתונה, ובכך ניתן להפחית את הסיכון מפני פגיעה בעצב זה. במקרים בהם על פי הסיטי הסיכון הינו משמעותי, יתכן ויבחר המנתח להוציא אך ורק את כותרת השן.
בעקירות כירורגיות של שינים טוחנות בלסת עליונה יש להישמר מפני פגיעה בחלל הסינוס המקסילרי ויצירת פירצה בינו ובין חלל הפה. במקרים בהם מאובחנת פירצה שכזו יש לפעול לסגירה מלאה שלה באמצעות קירוב החניכים וסגירה הדוקה שלהם.
ציסטות וגידולים בלסתות
ישנם סוגים שונים של ציסטות וגידולים שפירים בלסתות, אשר מוצאם, לעיתים, בשרידי רקמה עוברית אשר נטלה חלק בהתפתחות השיניים. בעוד הציסטה הינה מעין שק מלא בנוזל, הגידול השפיר מופיע כגוש רקמתי. נגעים אילו יכולים להתגלות באופן אקראי לאחר צילום רנטגן שבוצע כחלק מן הטיפול במרפאת השינים, ויכול גם להתגלות בעקבות תלונה על נפיחות, שינוי בהטיית השינים, שינוי בתחושה ועוד.
על פי רב, תבוצע בשלב הראשוני ביופסיה לקביעת סוג הנגע ולאחריו הוצאת הנגע המלאה מן הלסת. במקרים בהם תאובחן ציסטה גדולה, אשר הוצאתה עלולה לגרום לפגיעה בעצב הנותן תחושה לשפה, בסינוס או בשינים סמוכות, ניתן לבצע תהליך הדרגתי של כיווץ הנגע, והרחקת הדופן שלו מאותם אזורי סיכון, ולבסוף הוצאתו המלאה.
ניתוחי מפרק הלסת
מפרק הלסת הינו המפרק הפעיל ביותר בגופינו ומשמש לפעילויות יומיומיות כמו אכילה ודיבור. כאבים, רעשים והגבלה בפתיחת הפה הן בעיות נפוצות של מפרק הלסת, ונובעות לרב מעומס יתר אשר פועל על המפרק. עומס זה, לעיתים קרובות, הינו תוצר לוואי של הרגלים שונים כדוגמת: הידוק שינים במהלך השינה, לעיסה מרובה של מסטיק וכסיסת ציפורניים. גם מבנה הפנים, היחסים הבין לסתיים ומצבי חסר שינים טוחנות משפיעים על העומס שפועל על מפרק הלסת. לזיהוי הגורם חשיבות עליונה בפתרון הבעיה.
הטיפול בבעיית המפרק הלסת, לרב מדורג, ומתחיל בטיפול שמרני, במטרה להפחית את העומס הפועל על המפרק. עיקרו של הטיפול באמצעות סד לילה, שהינו מעין כף פלסטיק המונחת על גבי השינים ומפחיתה את הלחץ הפועל על המפרק. גם פיזיוטרפיה לשרירי הלעיסה התומכים את המפרק ותרופות נוגדות דלקת מסייעות בשיפור המצב. בכ-60% מן המקרים ישיג הטיפול השמרני את מטרתו.
במידה ולא מושג השיפור הדרוש, הטיפול המוצע הינו באמצעות ניתוח זעיר פולשני, וזאת על ידי ארטרוסקופיה. בטיפול זה מוחדרות שתי צינוריות אל החלל המפרקי. דרך האחת מוכנסת מצלמה זעירה ודרך השניה כלי העבודה, במטרה לשטוף את התוצרים הדלקתיים ולסלק הידבקויות תוך מפרקיות. בכ-90% מן המקרים ישיג הטיפול הזעיר פולשני את מטרתו.
במקרים הקשים יותר, הטיפול יהיה באמצעות ניתוח פתוח של מפרק הלסת, במטרה לבצע תיקון של מרכיביו השונים.
ניתוח פתוח של מפרק הלסת, משמש גם לפתרון בעיות נוספות כמו פריקות חוזרת של הלסת אשר לא מאפשרות סגירת הפה ללא עזרה, חוסר סימטריה של הלסת התחתונה וסטיית הסנטר, ומצבים של איחוי של הלסת אל בסיס הגולגולת והגבלה מלאה בפתיחת הפה.
טיפול בכאבים בשרירי הלעיסה
ישנם ארבעה שרירים עיקריים המשמשים אותנו לפעולת הלעיסה. עומס יתר על אותם שרירים עלול להוביל לכאב בשרירי הלעיסה אשר יכול להקרין אל הפנים, הראש ומפרק הלסת. מקורו של העומס יכול להיות בהרגלים שונים כדוגמת: הידוק שינים במהלך השינה, לעיסה מרובה של מסטיק וכסיסת ציפורניים. גם מבנה הפנים, היחסים הבין לסתיים ומצבי חסר של שינים טוחנות משפיעים על העומס הפועל על שרירים אלה. לזיהוי הגורם חשיבות עליונה בפתרון הבעיה.
הטיפול בבעיית הכאב בשרירי הלעיסה, נעשה בעיקר באמצעות סד לילה, שהינו מעין כף פלסטיק המונחת על גבי השינים ומפחיתה את הלחץ הפועל על המפרק, פיזיוטרפיה לשרירי הלעיסה ותרופות נוגדות דלקת.
טיפול נוסף מתבצע באמצעות הזרקת בוטוקס, אשר פועל להחלשת השריר, לנקודות טריגר, אשר בלחיצה עליהם מתעורר הכאב. טיפול זה הוכח כיעיל לבעיה, אך לרב מסייע לפרק זמן מוגבל אם המקור לבעיה עדין קיים.
